שמול נ' עמית מאור בע"מ

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת לביטול פסק דין שניתן כנגדה מחמת אי התייצבותה בדיון בפניי מיום 4.7.13.

מבוא הבקשה:

1. בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ניתנת לתקיפה בשתי עילות. האחת, בשל פגם בהליך מתן ההחלטה והשנייה, ביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

כאשר ניתן פסק הדין במעמד צד אחד, כאשר מבקש הביטול לא קיבל לידיו את כתב התביעה ובשל כך לא הגיש את כתב ההגנה במועד ו/או קיבל את הזימון לדיון, כבענייננו, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, מבלי להתייחס למשקלן של הטענות ולסיכויי ההצלחה של התובענה (ע"א 36/75 חסן נ מוזדן, פ"ד לא (1) 757).

במצב דברים זה כאשר התקיפה מתייחסת לביטול פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד, כאשר מבקש הביטול קיבל לידיו את כתב התביעה כדין ו/או הזימון לדיון אליו זומן כדין, אך בחר שלא להתייצב ו/או להגיש את כתב ההגנה במועד, אזי מדובר בפסק דין שניתן כדין, אולם לבית המשפט יש שיקול דעת באם לבטל את פסק הדין ואם לאו.

על יסוד כך, על בית המשפט להציב לפניו שני מבחנים מרכזיים, האחד, סיבת מחדלו של מבקש הביטול. והשני, סיכויי הצלחת המבקש כי הגנתו תתקבל, כאשר התשובה למבחן השני, חשובה ומהותית יותר (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ע"מ 738).

מהכלל אל הפרט:

2. הוכח בפניי לאחר עיון בעמדות הצדדים כי הנתבעת לא קיבלה את הזימון לדיון. מדובר בנתבעת שהחליפה את כתובת עיסוקה אך לא טרחה, גם על דעתה, לשנותה במשרד רשם החברות כחובה עליה עפ"י דין לעשות כן. טוענת הנתבעת כי כתובת עיסוקה כיום הינה ברחוב נס לגויים 51 ת"א. לטעמה, אילו עשה התובע מאמצים לאיתור כתובתה בפועל באתר האינטרנט אזי היה מגלה אותה בנקל. דעתי אינה כדעתה. אמנם הנתבעת פעילה בכתובת אחרת כיום ואף יכול ועיון באתר האינטרנט היה מוביל לכתובתה דה אז (הגם שגם בעניין זה אין עדות פוזיטיבית כי כתובתה היתה ניתנת לאיתור באינטרנט אותה עת), ברם עדיין, הוכח בפניי כי התובע פעל בהתאם לדין ואף יתרה מכך, על מנת לאתרה, זאת כעולה מתצהירו של מר וויסמן רנטו מטעמו אשר פירט את מאמציו בנדון לרבות אלו שכשלו. משמאציו כשלו, ומשגם על דעת הנתבעת הכתובות לאיתור שאזכר בתצהירו אינן כתובתה בעת הרוולנטית אך היו קודם לכן שעקרה לרח' נס לגויים פעל זה להמצאת מסמכי התביעה בכתובתה הרשומה עדיין ברשם החברות, כהוראות תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 לפיהן המצאת כתב בי-דין לתאגיד, תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד או במסירה למנהל התאגיד כהוראות (כן ראו לעניין זה: רע"א 482/68 מפעלי אספלט בדרום בע"מ נ' אורנשטיין פד"י כג (2) 11, רע"א 526/83 פרושינובסקי ואחרים נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ פד"י לז (4) 485). במצב דברים שכזה ומשגם על דעת הנתבעת בעצמה היא חדלה בעדכון כתובתה העדכנית ברשם החברות, ומשהוכח בפניי כי התובע עשה מאמצים סבירים לאיתורה שלא רק בכתובתה דנן, מה לנתבעת להלין על התובע כי ביקש לממש את זכותו לקבלת פסק דין כנגדה בהעדר התייצבותה בדיון?

3. בכך באים אנו לעילה השנייה הקשורה בנימוקי הגנתה של הנתבעת כנגד התביעה כנגדה. בעניין זה אני סבור כי על פניו עומדת לנתבעת תשתית הגנה המחייבת בחינה עובדתית מעמיקה ודי שאפנה בעניין זה לרוחב היריעה הטמון בסעיפים 30 עד 50 לבקשתה. התובע מצידו בחר שלא להגיב על טענות הגנה אלו של הנתבעת וכל שעשה במסגרת תגובתו היה להפנות את בית המשפט לכתב התביעה. כך או כך וכפי שצוין, מאחר ועסקינן בטענות עובדתיות גרידא הקשורות בטיב היחסים החוזיים שבין הצדדים לרבות בשלבים מאוחרים שלאחר התקנת התריסים בבית התובע סבורני שאין זהו השלב שיש לקבוע בהן מסמרות עת הללו ראויות לבחינתו של בית המשפט כאמור.

על יסוד כך ועל מנת לאזן בין השיקולים המוזכרים לעיל, סבורני כי ניתן לרפא את מחדלה זה של הנתבעת באי התייצבותה לדיון ועל מנת שלא לחסום את שערי בית המשפט מפניה וזאת על דרך של פסיקת הוצאות משפט לטובת הנתבע אשר נצרך בהתייצבות לדיון הקודם וכן לדיון קודם מיום 1.11.11 שבו נכח אך בקשתו לקיימו הושבה ריקם מאחר והנתבעת לא התייצבה מפאת זימונה לדיון שחזר מסיבת "לא נדרש". הוצאות אלו אני מעמיד על סך 1,000 ₪ במסגרתן גם הבאתי בחשבון את עלות פתיחת תיק ההוצל"פ בידי התובע כנגד הנתבעת.

סך הכספים האומרים לעיל ישולם לתובע באמצעות חילוט כספי הפיקדון שהפקידה הנתבעת בתיק ויתרתם תועבר על ידי הגזברות חזרה לנתבעת.

בכך אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת, וסגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדה בתוך 10 ימים מהיום על ידי התובע.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בגין בקשה זו.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ד, 24 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.